החלטה בתיק בש"א 4198/07

לפני בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאור קיומה של תניית שיפוט בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 4.8.04.

דיון

1.         התובעים (המשיבים) סיפקו לנתבעת (המבקשת) שירותים רפואיים לציבור, במגזר הערבי בירושלים.

המבקשת טוענת כי סעיף 32 להסכם בין הצדדים מהווה הסכם שיפוט ייחודי, וזו לשונו:

            "הצדדים מסכימים כי כל המחלוקות הקשורות להסכם זה ו/או למערכת היחסים בין הצדדים תהא סמכות בלעדית לבתי המשפט המוסמכים בתל-אביב ועל פי החוק הישראלי"

לאור תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), יש להעביר את התובענה למחוז תל-אביב. כן מציינת המבקשת כי היא הגישה נגד המשיבים תביעה בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 1054/07) בטענות דומות.

חוזה אחיד

2.         המשיבים מתנגדים. לטענתם מדובר בחוזה אחיד שנחתם במתכונת זו עם מרכזים רפואיים נוספים. לפיכך מדובר בתנאי מקפח הנכנס בגדרו של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982.

חזקת הקיפוח שבסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים נועדה להגן על הצרכנים מפני ניצול לרעה של כוח הספקים לקבוע את מקום הדיון על-פי רצונם שלהם. המבחן שהתקבל בפסיקה, לבחינתו של תנאי כמקפח, הינו מבחן ההרתעה מפני שימוש לא ראוי בזכויות, מבחן זה אינו מסתפק בפגיעה בנוחות, שהיא בבחינת שיקול משני בבואנו לפסול תנית שיפוט מקומית. הוא מחייב פגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית (פרשת מפעל הפיס, שלהלן בעמ' 480-479). החלת מבחן זה על המקרה שלפני, מביאה למסקנה כי תנית השיפוט בין המבקש לבין המשיבים, אינה בלתי סבירה. למותר לציין, כי לא הובאו כל ראיות לקיומה של הרתעה כזו בפועל.

המשיבים לא הניחו לפני תשתית עובדתית הנחוצה לצורך הכרעה בטענה זו, ולפיכך אני דוחה הטענה.

קיום הליכים קודמים בין הצדדים

3.         המשיבים טוענים כי הנתבעת היא שהגישה לראשונה תביעה כנגדם (ה"פ 5381/06, בש"א 3478/06), מכאן שאין בטענת המבקשת לפיה נקטה בהליכים בבית המשפט בתל-אביב, כדי להכריע את גורל בקשה זו.

מירב הזיקות

4.         המשיבים טוענים כי החוזה נשוא התביעה עניינו מתן שירותים בתחום ירושלים, התשלום מבוצע בירושלים, המעשים נשוא הטענות נעשו בירושלים. (ראו ע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2), 731).

ועוד, המרכזים הרפואיים נמצאים בירושלים, המבוטחים הינם תושבי מזרח ירושלים, נציגי הנתבעת (למעט המנכ"ל מר ניסים אלון) עובדים בירושלים, והעדים במשפט רובם מקומיים.

ב"כ המשיבים מבקש ללמד גזירה שווה מדברי כב' הנשיא א' ברק בבש"א 11738/04 עירית חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ, תק-על 2005(1), 1036, שם נאמר כדלקמן:

"דין בקשה זו להתקבל. דומה שאין חולק, כי כל הזיקות המהותיות של הפרשה הן לאזור חיפה. שם מצויים המקרקעין עליהם אמור היה להתבצע הפרויקט. שם ממוקמים הראיות ועדי התביעה וההגנה. גם המשיב 3 טיפל בפרויקט באמצעות לשכתו באזור חיפה. אף מאזן הנוחות נוטה באופן מכריע לטובת העברת מקום הדיון. המבקשות ממוקמות באזור חיפה, ועמן באי-כוחן. המשיבים 2 ו-3, שפריסתם ארצית, נכונים להעברת התיק. אף המשיבה מיוצגת בידי באי-כוח מתל-אביב. לא שוכנעתי כי נוחותם תיפגע במידה משמעותית אם ההתדיינות תתקיים בחיפה, במקום בירושלים. הטרחת כל העדים מחיפה לירושלים ללא צורך אינה מתיישבת עם היגיון כלשהו, וודאי שאין בעובדה שהמדינה היא שתישא בעלויות כדי להצדיק זאת". (שם, פסקה 5).

אמנם כשקיימת תנית סמכות שיפוט מקומית ייחודית מוסכמת, ייטו בתי המשפט, בדרך כלל, לכבדה, אלא אם כן קיימים שיקולים מיוחדים המצדיקים חריגה מן המוסכם, וכפי שקבע הנשיא א' ברק:

"בנסיבות שכאלה, על המשיבה להראות טעם ממשי להמשך שמיעת התובענה בירושלים דווקא. לשם כך היא מסתמכת על תניית מקום השיפוט בחוזיה עם רשויות המדינה. אמת, על פניו לבית המשפט המחוזי בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעה, והמבקשות אינן כופרות עוד בסמכות זו. אולם לא אחת נקבע, כי "בית המשפט יטה להורות על העברת הדיון, כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו של בית המשפט, אשר בידיו סמכות מבחינה פורמאלית, אך אין זיקה מוחשית אחרת כלשהי בין העניין לבין תחום סמכותו של בית המשפט" (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה, פ"ד לז(1) 306; בש"א 10906/02 בנק הפועלים בע"מ נ' טפחות בנק משכנתאות (לא פורסם)). זהו המצב בענייננו. אכן, בכל טיעונה לא עלה בידי המשיבה להציג הצדקה עניינית כלשהי לקיום הדיון בירושלים דווקא. במצב זה, נכון להעביר את הדיון לחיפה". (שם, פסקה 6).